בשנת 1914 ביקר הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שעתיד להיות הרב האשכנזי הראשי הראשון לארץ ישראל, בגלריה הלאומית בלונדון. רגישותו האסתטית התעוררה לנוכח ההדר האומנותי שאל מולו עמד. בעיקר רותק הרב לנוכח ציוריו של רמברנדט.

כשגרתי בלונדון הייתי מבקר בגלריה הלאומית, התמונות האהובות עלי ביותר היו של רמברנדט, לדעתי רמברנדט היה צדיק. כשראיתי לראשונה את התמונות של רמברנדט הן הזכירו לי את מאמר חז"ל על בריאת האור; כשברא ה' את האור, הוא היה כל כך חזק ומאיר שאפשר היה לראות מסוף העולם ועד סופו. וה' פחד שהרשעים ישתמשו בו. מה עשה? הוא גנז את האור ההוא לצדיקים לעתיד לבוא. (על פי תלמוד בבלי, חגיגה יב ע"א) אבל מדי פעם בפעם ישנם אנשים גדולים שה' מברך אותם בראיית האור הגנוז. אני סבור שאחד מהם היה רמברנדט, והאור שבתמונות שלו הוא האור שברא ה' בימי בראשית. (מתוך: יובל אורות, ירושלים תשמ"ה, עמ' 168).

רמברנדט ואן ריין, אשף משחקי האור והצל (chiaroscuro) יצק לדיוקנאות שלו חיוניות טרנסצנדנטלית. הדבר בא לידי ביטוי בכל ציוריו, וביתר שאת בציורי התנ"ך שצייר.
המשיכה של רמברנדט לתנ"ך משתקפת במספר הציורים, התחריטים והרישומים שלו, העוסקים בתנ"ך. בתחום ציור הדיוקנאות הותיר רמברנדט ארבע מאות תמונות, שבעים וחמישה תחריטים ורישומים מעטים. לעומת זה נותרו מאה וששים תמונות, שמונים תחריטים ויותר משש מאות רישומים של נושאים תנ"כיים.
הפעילות הכבירה של רמברנדט בתחום הזה משקפת את אהבתו לתנ"ך ואת ההיכרות המעמיקה שלו עם ספר הספרים. התמונות התנ"כיות של רמברנדט אינן בגדר תרגיל בציור היסטורי. הן מכילות את ניצוץ נשמתו בד בבד עם מידה רבה של פרשנות חדשנית משלו לתנ"ך.

לתערוכה