תיעול האנרגיה


כאשר מתבוננים בסיפור הזה בהקשר ההיסטורי שלו, אפשר לטעון כי התרגיל כולו נועד ללמד כי המונותיאיזם איננו דומה לשאר הדתות שהיו קיימות באותה תקופה. אלוהי אברהם אינו מאמין בהקרבת ילדים. הנקודה הזאת מודגשת ביותר מתוך כך שאלוקים חוזר בו מן הציווי שלו. בהקשר התרבותי העמידה בניסיון של העקדה הייתה בכך שיצחק לא הוקרב.
הרעיון הזה מתואר בצורה דרמטית בספרות המדרשית:
אמר לו אברהם: אחנקנו! אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תשלח ידך אל הנער! אמר לו: אוציא ממנו טפת דם! אמר לו: אל תעש לו מאומה, אל תעש לו מומה. כי עתה ידעתי הודעתי לכל שאת אוהבני. ולא חשכת את בנך את יחידך ממני (בראשית רבה פרשת וירא, פרשה נו, ז)
הטקסט המדרשי הזה אינו בא לתאר את אברהם אבינו כמטורף בעל נטיות רצחניות. אדרבה, יש כאן אמירה חשובה באשר לשכרון חושים שליווה אקסטזה פולחנית פגנית. היהדות, לעומת זה, תובעת שליטה ואיפוק גם ברגעים של איחוד מלא עם האל. הקריאה המדרשית הזאת מתארת תיאור גרפי את הרעיון שאי-הקרבת יצחק היא הניסיון האולטימטיבי של אברהם. ההבלגה והכניעה לרצון האלוהי, ולא משנה עד כמה הוא לא צפוי או לא מובן, היא המניבה את עבודת הבורא.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק מציע גיוון חדשני לעקדת יצחק. הוא מצביע על העובדה שאברהם צמח בעולם של עבודת אלילים. הוא עזב את בית אבותיו במסופוטמיה ודחה את עברו הפגני. באמצעות הציווי על הקרבת בנו האהוב, רצה ריבונו של עולם שאברהם המונותיאיסט ירתום אלמנטים מחייו הקודמים וישתמש בהם לעבודת ה'. הספונטניות, התשוקה וההתלהבות שבפולחני עבודת האלילים הן תכונות חיוביות מיסודן; ואולם היה צורך לתעל אותן לרצון ה'. מכאן שהעקדה הייתה למעשה העתקה של תכונות אלה מעולם של עבודה זרה אל תוך מסגרת מונותיאיסטית.
למעלה >>

מלאך מונע את הקרבתו של יצחק
להגדיל >>


עצה עמוקה

מבוא

חיל ורעדה

תיעול האנרגיה

הערות


לתערוכה >>

Home
Russian || English