משה והסנה הבוער באש

וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה. וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה. וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי (שמות ג', א-ד).

מתוך הסנה שומע משה הרועה את נבואת ההקדשה שלו. הוא רואה את המראה הפלאי של הסנה הבוער ואיננו אוּכָּל ושומע את הקריאה האלוהית השולחת אותו לרעות את צאן עמו. רמברנדט מצייר את משה כמי שנתפס כשאינו מוכן, וחששו ותדהמתו באים לידי ביטוי בשפת הגוף שלו. אחר כך הרגשות האלה הופכים להיסוס ולספק עצמי, כאשר ה' מצווה את משה לקחת על עצמו את המשימה של גאולת בני ישראל. מדוע הוא נבחר? איזו תכונה של משה הכשירה אותו לתפקיד הכביר הזה? כיצד ניסיונו כרועה צאן שימש ערובה לכך שהוא ראוי להנהיג?