החרב והאבן


הסיפור של דוד וגליָת הוא מעשה קלאסי על ענק בלתי מנוצח שמובס בידי נער צעיר. הרקע לסיפור הוא משבר הקיום הלאומי שנגרם בגלל איום השליטה הפלשתית. הפלשתים מתוארים כעם חזק בעל עצמה צבאית מדהימה. גליָת הוא התגלמות העוצמה הזאת. עם ישראל היה על סף ייאוש מוחלט. גליָת זרע בלבם לא רק פחד מפני ממדיו העצומים וכלי הנשק הכבדים שלו; הוא גם חירף את אלוהי ישראל בעזות מצח. דרך הלוחמה הפסיכולוגית הזאת באמצעות התגרות והצקה שברה לגמרי את רוחם של מערכות ישראל. והנה בשעה שחוסר התקווה והייאוש התנחלו בלבבות העם והמלך, הגיע דוד אל החזית כדי להביא אספקה לאחיו הבוגרים. הם קידמו את פניו בתחושת חרדה, אין-אונות ובושה, שאותם תיעלו לכעס וללעג כלפי אחיהם הצעיר.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר. וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו. גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדֹּב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים. וַיֹּאמֶר דָּוִד ה' אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֵךְ וַה' יִהְיֶה עִמָּךְ. (שמואל א' י"ז, לד-לז).

למעלה >>