מסעו של הבן

האירוניה הדרמטית מודגשת בסיפור. בעוד יעקב מתאבל מרה על מותו של יוסף, שיירה שנושאת סחורות לשימושו של העשירון העליון בחברה המצרית נושאת איתה את יוסף עצמו. לשכבה המצרית הזאת עתיד יוסף להימכר. יעקב כלל אינו מודע להשגחה האלוהית הפועלת כאן. בנו משמש כלי בידי אלוקים, המוציא לפועל את הברית עם האבות שניבאה על הירידה למצרים. הכתוב מרמז לנו על כך במיומנות בתיאור המסע של יוסף לשכם.

וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר... (בראשית ל"ז, יב-יד)

האחים הלכו לרעות את צאן אביהם בשכם, הבירה ההיסטורית של שומרון. הכתוב מספר לנו כי יעקב קנה שם שדות, ומכאן שהביקור של האחים בשכם לא היה יוצא דופן. אבל שכם הייתה גם מקום אונס דינה, בתו של יעקב, והיא מציינת את המקום שבו ביצעו בניו של יעקב מעשה מרמה ואלימות ראוי לגנאי. מדוע בוחר יעקב לשלוח את יוסף, בבת עינו, לשאול לשלום אחיו בשכם, שהיא מקום מועד לפורענות למשפחתם? שליחת יוסף אל אחיו הרותחים מזעם, קנאה ושנאה כלפיו, הרי היא כהשלכתו אל הזאבים.

הייתכן שניסיונו של יעקב עם אחיו הממורמר הוביל אותו למחשבה שהרחק מתחום הבית, יהיה אפשר להרגיע את האחים. ייתכן שכך סבר כאשר שלח את יוסף לשכם.