מן המוסרי אל הדתי
מדרשים אחרים נוקטים כיוון שונה, שמנסה לרומם את התנהגותה של בת פרעה, שהצילה את הילד העברי, מן הרמה המוסרית אל המישור הדתי, כדי שהקשר שלה למשה יתקבל בעין יפה.
וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר (שמות ב', ה):
לרחוץ מגִלולי בית אביה (שמות רבה, א' כג).
במדרש הזה ציירו חכמים את בת פרעה כמי שכפרה בדרך העבודה הזרה של בית אביה עוד בטרם הפגישה הגורלית עם התינוק משה. הסבר זה מבאר כיצד היא העזה להפר את הגזרה של אביה בפזיזות שכזאת. כמו כן הוא מבטל את חוסר הנוחות של הקורא המסורתי ביחס לעובדה שאמו החורגת של משה הייתה עובדת אלילים.
נוסף על כך המדרש משבח את בת פרעה לא רק על נטיותיה ההומניטאריות כי אם גם על נטיותיה הדתיות. באצילותה היא נוטלת את מקומה לצד יוכבד, אם משה; מרים, אחותו; שפרה ופועה, המיילדות וציפורה, אשת משה – כל הנשים בחומש שמות שהצילו אחרים מציפורני המוות. חכמינו, שהעלו את המעשה של בת פרעה מן הרמה המוסרית אל המישור הדתי, האירו תופעה שנשוב ונפגוש בהתפתחותו של משה, בנה המאומץ. התבגרותו המוסרית תצא לדרך מתוך ההומניטאריות העמוקה שלו, כאשר הוא יוצא לעזרת האיש העברי המוכה בידי המצרי (שמות ב', יא). זהו הצעד הראשון, שבו משה בוחר בצדק המוסרי, והוא הצעד שיוביל אותו לספירה הדתית, שבה הוא יותיר רושם בל יימחה על ההיסטוריה של העולם. ייתכן שמשה שאב את תכונת המנהיגות מאמו החורגת ומן הנשים האחרות של יציאת מצרים ששימשו לו דוגמאות אישיות למופת.
