אישה קטלנית

אוריה הנאמן שיגר את המכתב ליעדו והוצא להורג. יואב שלח את הידיעה על כך לדוד. הוא לא שלח מכתב, כי אם שליח. יואב, שהכיר את המלך, צפה את סערת רוחו, והורה לשליח להגיב למצב רוחו של המלך.

וַיִּשְׁלַח יוֹאָב וַיַּגֵּד לְדָוִד אֶת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה. וַיְצַו אֶת הַמַּלְאָךְ לֵאמֹר כְּכַלּוֹתְךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ. וְהָיָה אִם תַּעֲלֶה חֲמַת הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לְךָ מַדּוּעַ נִגַּשְׁתֶּם אֶל הָעִיר לְהִלָּחֵם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יֹרוּ מֵעַל הַחוֹמָה. מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵץ לָמָּה נִגַּשְׁתֶּם אֶל הַחוֹמָה וְאָמַרְתָּ גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת. (שמואל ב' י"א, יח-כא)

יואב, בחכמתו, מזכיר את אבימלך, שמת כאשר אישה השליכה עליו אבן רחיים מן החומה. האזכור הזה לא נועד רק להסביר כי טרגדיות עשויות להתרחש בעת פעילות צבאית. מטרתו להרשיע את דוד.
פרופ' מאיר שטרנברג ופרופ' מנחם פרי מציינים:
בשני הסיפורים כאחד (סיפור דוד וסיפור אבימלך) - מלך נופל (או מוכה) בעטיה של אשה. (גם אוריה, כמובן, נהרג בעטיה של אשה...) יתר על כן, הסיפור מפורסם על מות אבימלך נושא עמו (לגבי יואב כלגבי הקורא) קונוטאציות של ביזיון הנגרם למלך כתוצאה מנפילתו ביד אשה.
אף קונוטאציות אלה משותפות דווקא לסיפור דוד ובת שבע ולסיפור אבימלך... זאת ועוד: אבימלך ניסה להסתיר ולהסוות את הקלון וחשש מפני הפצת השמועה ("שלוף חרבך ומותתני פן יאמרו..."), אולם דבר זה לא עלה בידו...
ייתכן שיואב קיווה לעורר מידה מסוימת של חרטה בלבו של דוד בכך שהצביע על סופו הבזוי של אבימלך. הוא נכשל. דוד נושם לרווחה כשהוא שומע כי אוריה נהרג, והוא נוקט עמדה של רמטכ"ל ומסביר לשליח כי בשעת מלחמה דברים כאלו אכן מתרחשים:

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַמַּלְאָךְ כֹּה תֹאמַר אֶל יוֹאָב אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב הַחֲזֵק מִלְחַמְתְּךָ אֶל הָעִיר וְהָרְסָהּ וְחַזְּקֵהוּ. (שמואל ב' י"א, כה)

אבל הסיפור לא נגמר. הוד מעלתו ייפול ממדרגתו ויהיה מוכרח להתייצב אל נוכח פני המציאות, שממנה חשב שנמלט. "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם" (משלי כ"ח, יג) – כפי שיתברר מיד כאשר נתן הנביא מבקר את דוד; אנו רואים את נתן בציורו של רמברנדט, עולה לבימה מצד ימין.