אוריה החתי

דוד קרא לאוריה החתי לשוב לירושלים. הוא שאל אותו לשלום המערכה ולשלום החיילים בחזית. לאחר מכן, במחווה שכלפי חוץ הפגינה את דאגתו לחייל התשוש, הציע דוד לאוריה לבלות זמן מה בביתו, עם אשתו. אלא שאוריה בחר לבלות את הערב עם משרתי המלך. השאלה שעומדת לפני הקורא הנבוך היא: האם אוריה ידע מה קרה? הטקסט עצמו אירוני. דרך אחת לקרוא את הסיפור היא להתייחס לעדותו של אוריה עצמו כמשקפת את פקחותו. אין לו מושג קלוש.

הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה (שמואל ב' י"א, יא)

אוריה הוא חייל למופת, איש מצפון אצילי. גם כאשר הוא שיכור, גאוות היחידה שלו אינה נפגמת. אוריה הוא הניגוד של דוד. הוא אינו מוכן לעשות את מה שדוד אכן עשה. צרכיו האישיים אינם בעלי חשיבות, כאשר האומה במלחמה.

אבל אפשר גם לקרוא את דבריו של אוריה ככתב אישום מובהק כנגד המלך. כאשר הוא מכנה את יואב בשם "אדוני" ואינו נעתר לרצון המלך שישכב עם אשתו, הוא מערער על סמכותו המלכותית, והקורא נרמז כי אוריה מודע היטב לפשעיו של דוד