כתבי הקודש?
על פניו סיפורה של אסתר, היהודייה שהפכה למלכת האימפריה העצומה של פרס ומדי, הוא סיפור של הצלחה מסחררת. אסתר, גולה, יתומה, שנאלצה להסתיר את מוצאה האתני עולה (בעזרת ההשגחה האלוהית והודות לאומץ לבה) למלכות ומביאה לישועת בני עמה הנתונים בסכנה.
ואולם מגילת אסתר המתארת את המאורעות האלה עוררה מחלוקת רבה. מפתיע הדבר כי בספר זה, אחד מכתבי הקודש, לא נזכר כלל שם ה', ועל כן הוא נחשב שוב ושוב כספר של חולין.
כותב שמריהו טלמון:
אין תיאורים של אבני דרך היסטוריות; בחירת עם ישראל או תולדותיו, הברית עם האבות, יציאת מצרים, אהבת אלוהים את בית דוד, שיש לה מקום מכובד ביותר בהיסטוריוגרפיה המקראית.
לכאורה הייתה צריכה להיות תגובה ציונית הולמת לגזרותיו האנטישמיות של המן בגלות. ואולם ארץ ישראל, ירושלים ובית המקדש כלל אינם נזכרים במגילת אסתר. נוסף על העדר כל הפרטים הללו, מתארת המגילה את נישואי התערובת של אסתר למלך נוכרי בלי להניד עפעף.
בספרות התלמודית יש מחלוקת על הטעם שבהכללת אסתר בין כתבי הקודש, ורבים הטוענים נגד. למרבה הפלא, בסופו של יום הפך הספר לחלק בלתי נפרד מכתבי הקודש. אפשר להציע לכך הסברים אחדים.
