אני מאמינה בנסים

גם בלי התוספות החיצוניות הללו סיפור אסתר הוא דרמה אמיצה של אמונה עזה. כאשר מרדכי פונה לאסתר דבריו ברורים ונחרצים:

...אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים. כִּי אִם -הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת (אסתר ד', יג-יד)

אסתר משיבה במסירות נפש מלאה: "וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי!"

ייתכן שאין במגילת אסתר התייחסות גלויה לאלוהי ישראל, אבל אין להמעיט מערכה הדתי. הסיפור הוא שיר הלל לכוח האדרת והאמונה. כפי שכתב חוקר התנ"ך מיכאל פוֹקס:

הנכונות להתמודד עם ההיסטוריה מתוך פתיחות לאפשרות של השגחה אלוהית - גם כאשר ההיסטוריה נוטה כנגד האפשרות הזאת, כפי שקרה בימי האופל שלאחר הכרזת גזרת המן - זוהי עמדה של אמונה עמוקה ואיתנה.