אברהם ויצחק

...וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר: "אָבִי!", וַיֹּאמֶר: "הִנֶּנִּי, בְנִי". וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה?" וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: "אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי". וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. (בראשית כ"ב ו-ח)

התחריט לוכד סצנה אחת מתוך סיפור עקדת יצחק. ה' ציווה על אברהם להקריב את בנו האהוב על הר נישא ומרוחק. אברהם לוקח אתו את יצחק ויוצא אל המסע הנורא שיוביל לחורבן כל תקוותיו וחלומותיו. רמברנדט בחר להדגיש את ההתחייבות של אברהם לבנו הצעיר, לאמור: "אלקים יראה לו השה לעולה". אצבעו של אברהם מצביעה כלפי מעלה, כדי להנחות את יצחק לתשובה המוכרחת לשאלתו: "ואיה השה לעולה?" הבעת פניו הנוקשה של אברהם מורה על חומרת המצב. יצחק, האוחז בחבילת העצים לשרפה, מקשיב בתשומת לב. הבעת פניו משקפת מבוכה, ומותירה את המתבונן תוהה, האם הוא מודע לכך שהוא עתיד להיות הקרבן.