גירוש הגר וישמעאל

וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ... וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ... (בראשית כ"א יא, יד)

היצירה של רמברנדט, המתארת בתחריט את גירוש הגר וישמעאל, משקפת את הדינמיקה המתרחשת בין הדמויות המשתתפות באירוע. דמותו הסמכותית של אברהם קיבלה את מרכז הבמה. גופו של אברהם חוצץ בין שתי המשפחות שגורלן נחרץ לפרידה. שרה עתידה להישאר בביתו של אברהם עם יצחק בנה (שנראה אך בקושי, חוסה בצל הפתח). הבעת פניהם המשקפת שמחה לאיד מוכיחה כי שרה הצליחה.

שפת הגוף של אברהם משקפת את השניוּת בדעתו. משקל גופו נוטה לעבר רגלו השמאלית, לעבר הגר ובנו בכורו, ישמעאל. ואולם רגלו הימנית מושכת אותו לאחור, אל תוך הבית. ידו השמאלית מושטת, אולי כדי לברך את האישה והילד העוזבים, אך כל שהיד מצליחה לתפוס הוא אוויר, מפני שהם כבר התחילו במסעם. רמברנדט מראה בבירור את כאבה של הגר. בִּכיה כמעט נשמע באמצעות קינוח האף. הוא גם מעורר את רחמי המתבונן בכך שהוא הופך את ישמעאל – שעל פי הסיפור בתורה הוא בן שלוש עשרה שנים לפחות – לילד רך בשנים.

נשים לב כי רמברנדט הטיל אשפת חצים על גבו של הילד. הדבר מתאים לכאורה לבראשית כ"א כ, שם מתואר ישמעאל כמי שגדל במדבר והיה לרֹבֶה קַשָּׁת מיומן. ייתכן גם שרמברנדט מסביר בעדינות את המניע לגירוש ישמעאל באמצעות הפרט הזה, שמצביע על נטיותיו האלימות ועל גורלו להילחם בשארי בשרו.