יוסף מספר את חלומותיו


וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי (בראשית ל"ז ה-ו)

רמברנדט מתאר את הסצנה המקראית, והוא משתמש בהבעות פנים מגוונות כדי להקים את הטקסט לתחייה. יוסף, במרכז התמונה, שקוע כולו בתיאור החלום; מבטו המביט למרחקים מעלה את האפשרות שהוא רואה לנגד עיניו את המאורעות שעליהם חלם בלילה הקודם. בין המאזינים הקשובים נמצאים אביו, יעקב, הנערה עם עגיל הפנינה – כנראה אחותו, דינה, ואף (לדעת כמה מומחים) אמו, רחל, שנמצאת במרחק, בחדר השינה שלה (אף על פי שעל פי הכתובים היא כבר לא בחיים בעת הזאת).

הבעת פניו של יעקב מביעה עניין, לצד קורטוב של פקפוק. שימו לב כיצד האחים נאספים סביב יוסף. האם רמברנדט צייר את האחים מצטופפים סביב יוסף כדי לאשש במכוון את החלום שבו אלומות החיטה שלהם מקיפות את האלומה המרכזית שלו? מסבר פניהם ניכרים עוינות, ספקנות וזלזול. הדבר אינו מנבא טובות ליוסף הצעיר, שאינו מודע כלל לזרעי המחלוקת שהוא זורע.

למעלה >>

 
 
janome .