שברי לוחות, לבבות שבורים
בפרשת הדרכים המכריעה הזאת הבין עם ישראל שרגעי ההתעלות בחיים הם רגעים חולפים, כצל עובר. עם ההבנה הזאת היה ברור שלא רק הלוחות נשברו, גם עם ישראל התרסק; לבם נשבר בקרבם. אפשר רק לשער את רגע ההתפכחות; את עומק הייאוש ברגע שהכירו באפשרויות האבודות. הם בוודאי הגיעו לתובנה העמוקה באשר למצג של חייהם הריקים מתוכן, שאותם הם חיים במרדף אחר הבלים, החיים שהחליפו את הברית האמתית. ואף על פי כן אלוהים היה מוכן לסלוח, להתחיל מהתחלה. הוא ציווה "קח לך שני לוחות אבנים כראשונים", ואִפשר להם להתחיל מחדש, לשקם את יחסיהם עם הקב"ה, הרופא לשבורי לב.
למעלה >>
